משפחת נתנזון

מחברת

שמי יאקובּ שישקה, אני בוגר בית הספר התיכון של האחיות פרזנטק בז’שוב, וכיום, אני לומד משפטים באוניברסיטת ז’שוב. הפרויקט גרם לי להבין כמה אנשים הקשורים רגשית לז’שוב חיים בכל רחבי העולם ומשמרים את זיכרון העיר. עלתה בי גם שאלה: מה עושה הקהילה בז’שוב של ימינו כדי לטפח את זכר תושביה לשעבר ולשמור על קשר עם צאצאיהם? אבל, אולי החלק החשוב ביותר בפרויקט בשבילי היה ההזדמנות לפגוש את רנה אפשטיין. אני אסיר תודה לה על שאפשרה לי להתעמק כל כך בהיסטוריה של משפחתה, וגם על השיחות שלנו שענייניהם היו ההיסטוריה והאתגרים של הזמן המודרני, זיכרון, זהות ודמוקרטיה. באחת השיחות האלה התוודתה רנה בפניהם שהיא נוהגת לחשוב על ארץ אבותיה בריחוק מסוים, ומה שנתן לי סיפוק היה שהיא אמרה שאחרי שהשתתפה בפרויקט שלנו היא שוקלת לבקר בפולין

רנה אפשטיין

רנה אפשטיין חיה בארצות הברית מאז לידתה. אביה, סמואל נתנזון, וסבתה, רוזה נתנזון, היגרו לשם לאחר המלחמה. סבא של רנה הוא שאול נתנזון. הוא נולד באושוויינצ‘ים, ומשם עבר לז‘שוב, כנראה, בשנות ה.20- הוא נישא לרוזה בלימה טייטלבאום מבלאז‘ובה הסמוכה, ומנישואיהם נולדו שני ילדים, סמואל ”מילק“ )נולד ב1929-(, אביה של רנה אפשטיין, ואחותו הגדולה, גם היא רנה )נולדה ב1925-(. המשפחה התגוררה בז‘שוב, כנראה בנרושביצ‘ה .14/26 שאול היה יזם בייצור אספלט וקירוי, בתחילה באושוויינצ‘ים, ולאחר שעבר לעיר שעל נהר ויסלוק, המשיך בעבודתו. תוך כדי חיפוש באינטרנט, נתקלתי בחלק של פנקס כתובות מז‘שוב שלפני המלחמה עם נתונים של מוסדות מדינה, מפעלים ומפעלי ייצור. המידע שמשך את תשומת ליבי היה: ”Orschuetzer i Nathanson Standard – ”מפעל זיפות גגות, אספלט ומוצרים כימיים, שופן ,5 נראה שהתיעוד הוא של החברה המנוהלת באמצעות שאול נתנזון וכתובתה.

כימיים, שופן ,5 נראה שהתיעוד הוא של החברה המנוהלת באמצעות שאול נתנזון וכתובתה. באוספים של ארכיון המדינה בז‘שוב מצאתי גם מסמך של חתונתם האזרחית של שאול נתנזון ורוזה בלימה טייטלבאום. החתן והכלה נישאו בז‘שוב ב21- באוגוסט 1932 בנוכחות הרב ארון לוין. לוין היה רב בז‘שוב משנת ,1926 ופעמיים נוספות בשנים 1922–1928 וב1930-–,1935 וחבר בסיים הפולני מטעם מפלגת אגודת ישראל.

שאול נתנזון ורנה נתנזון מתו במהלך המלחמה. למרות שהמשפחה הצליחה להשיג לרנה מסמכים אריים כוזבים שבזכותם הצליחה לצאת מהגטו, למרבה הצער, במהלך בדיקה שגרתית, היא זוהתה באמצעות שומר רכבת פולני, ולאחר מכן, נעצרה והוסגרה לידי הגרמנים. היא נשלחה לכלא הפלילי בפשמישל, ומשם הועברה לאושוויץ בסתיו .1943 היא מתה בתאי הגזים.

רוזה נתנזון וסמואל, שכבר היה בן ,14 נשארו בז’שוב. בנובמבר ,1943 יחד עם שלושה בני דודים, הם ברחו מהגטו ובזכות עזרתם של קרול וקז’ימייש קושנייז’ )שעבדו בשביל בני הזוג נתנזון לפני המלחמה( מצאו מקלט במחבוא תת קרקעי. כך, המתינו עד לשחרור העיר בקיץ .1944 מעשיה ההרואיים של משפחת קושנייז’ נזכרו והוערכו, ובשנת 1975 העניק להם מכון יד ושם את התואר חסידי אומות העולם.

משמאל: סמואל, רוזה ורנה נתנזון, ז’שוב ,1940 כנראה, והיא, סביר להניח. התמונה האחרונה של שלושתם ביחד.

מימין: סמואל נתנזון, לצד עמיתיו, ז’שוב במלחמת העולם השנייה, .1941 סמואל היה מתחת לגיל ,12 ולכן הוא לא היה צריך לענוד סרט על הזרוע שמציין שהוא יהודי.

תמונה מהאוסף של רנה אפשטיין.

שאול נתנזון, אביו של סמואל, נרצח בטרנוב ביוני .

תמונה מהאוסף של רנה אפשטיין.

רנה וסמואל נתנזון, צילומים מז’שוב ליד אנדרטת אדם מיצקייביץ’ בקרבת צומת הרחובות מיצקייביץ’ וגאלנזובסקי )זוהה באמצעות חברים מקבוצת הפייסבוק “ז’שוב, אתמול, היום ומחר”(. התמונה צולמה בשנת .

תמונה מהאוסף של רנה אפשטיין.

רנה נתנזון, נספתה באושוויץ בשנת .1943 התאריך שנכתב מאחורי התמונה הוא 19 במאי .

תמונה מהאוסף של רנה אפשטיין.